החלטה בתיק ת"א 38462-12-09

במסגרת התביעה, נטען כי התובעות (להלן: "חברות פרוניורון") העניקו לנתבעת (להלן: "טבע") רשיון משנה לפיתוח ולמסחור מולקולת הגלטירמר אצטט לטיפול באינדיקציות נוירודגנרטיביות, למעט הטרשת הנפוצה. חברות פרוניורון עתרו למתן פסק דין הצהרתי, בטענה שטבע הפרה את ההסכם הפרה יסודית, ההסכם בוטל כדין על ידי חברות פרוניורון, וכפועל יוצא מכך, הן זכאיות להשבת הקניין הרוחני, בעוד שטבע אינה זכאית לפעול לפיתוח ולמסחור המולקולה. החלטתן של חברות פרוניורון מבוססת על טענתן לפיה טבע ערכה ניסוי קליני בבני אדם, לבדיקת יעילותה של המולקולה, אשר לא עמד בסטנדרטים מדעיים ראויים, עד כדי גרימת סיכון לחייהם של החולים שהשתתפו בו.

שלוש בקשות טעונות כעת הכרעה.

בקשה מטעם טבע למתן צו להבטחת אי גילויים של סודות מסחריים

במסגרת בקשה זו, עותרת טבע למתן צו להבטחת השמירה על הסודות המסחריים הגלומים במסמכים המפורטים בתצהיר הגילוי מטעמה, על פי מנגנון מסויים המפורט בבקשה, ועיקרו, הסדר דיוני, שבמסגרתו ייקבע, כי בשלב ראשון, המסמכים שצויין לגביהם בתצהיר הגילוי כי הם חסויים בשל סודיות מסחרית, אשר נמסרו כולם לידי חברות פרוניורון, יישמרו על ידי הצדדים בסודיות, ולא ייעשה בהם כל שימוש שאינו לצורך ההליך המשפטי; מסמכים חסויים שחברות פרוניורון תבקשנה לצרף לתצהירי העדות הראשית ולחוות הדעת מטעמן, יוגשו, בשלב ראשון, במעטפה נפרדת ויישמרו בסודיות, ולאחר מכן, תתקיים הידברות בין הצדדים בניסיון להגיע להסכמה בסוגיית החיסיון היחסי של המסמכים שצורפו כנספחים לתצהירים ולחוות הדעת, וזאת ללא הגבלה על זכותן של חברות פרוניורון לעשות במסמכים אלה שימוש במסגרת התצהירים וחוות הדעת, אשר בפני עצמם, לא יהיו חסויים.  בנוסף, במסגרת המנגנון המוצע, ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בתוך פרק זמן של 30 יום ממועד הגשת התצהירים וחוות דעת המומחים, תהא טבע רשאית להגיש בקשה מתאימה בתוך 21 ימים, ועד להכרעה בה, המסמכים השנויים במחלוקת יישמרו בסודיות ולא ייעשה בהם שימוש שלא במסגרת ההליך המשפטי.  בנוסף, הסדר דומה יחול גם על התצהירים וחוות דעת המומחים, ובמקרה זה, יוקצב פרק זמן של 14 יום להידברות בין הצדדים, והבקשה תוגש בתוך 14 יום נוספים.

טבע טוענת, כי במסגרת ההליכים המקדמיים שהתנהלו בין הצדדים, היא העבירה לחברות פרוניורון למעלה מ-1,000 מסמכים, הכוללים למעלה מ-32,000 עמודים, רבים מהם כלל אינם רלבנטיים להליך הנוכחי, וניתן להניח, כי חברות פרוניורון לא תידרשנה ולא תעשנה שימוש בפועל בכל המסמכים שנמסרו להן במסגרת ההליכים המקדמיים. 

מנגד, המסמכים החסויים כוללים, בין היתר, נתונים וממצאים מדעיים שונים שנאספו במהלך שנים של מחקר מדעי שנערך לצורך פיתוח תרופת הקופקסון, ולא פורסמו בפומבי מאחר שקיימת חשיבות בשמירה על סודיותו, לאור התחרות הקיימת בשוק התרופות.

לטענת טבע, המנגנון המוצע נועד לאזן בין האינטרס הציבורי בקיומו של בירור פומבי של נסיבות עריכת הניסוי לבין האינטרס של טבע בהגנה על סודותיה המסחריים.

בתגובתן, מתנגדות חברות פרוניורון לבקשה, בטענה שמדובר בבקשה גורפת וכוללנית המתייחסת למרבית המסמכים שטבע גילתה בתצהיר הגילוי מטעמה, מבלי לפרט לגבי כל אחד מהם מהו הסוד המסחרי אשר כביכול גלום בו. 

לטענתן, באמצעות ההסדר המוצע, החל על מרבית המסמכים בתיק, מבקשת טבע להפוך על פיהם את סדרי הדין והראיות המקובלים, ולהנהיג הסדר חיסיון כוללני הפוגע בזכותן של חברות פרוניורון לנהל את ההליכים באופן חופשי, ולמעשה לגרום לניהול "משפט זוטא" על כל מסמך ומסמך, ובכך למנוע דיון ציבורי חשוב בטענות בדבר הכשלים החמורים בניסוי הקליני שביצעה טבע בחולי ALS.

בנוסף, טוענות חברות פרוניורון כי גם בעבר, ביקשה טבע להרחיב את צו החיסיון שהוטל, כך שיחול על כלל המסמכים המצויים בתיק, ואשר יוגשו בעתיד, והבקשה נדחתה בהחלטתו של כב' השופט ברוך ז"ל, ולפיכך, הבקשה הנוכחית היא בגדר ניסיון לערער על ההחלטה האמורה, שלא כדין ובהעדר שינוי נסיבות.

סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") קובע:

"(א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם.

(ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי.

(ג) בהליך משפטי בענין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), אין כדי להגן על הסוד המסחרי.

(ד) בסעיף זה, "בית משפט"- לרבות בית דין, רשות, גוף או אדם, בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לפי כל דין".

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר "סוד מסחרי" באופן הבא:

"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

משמעותו ואופן יישומו של סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות נדון בהרחבה בפסק הדין ברע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ (2002), שלפיו:

"בעניין זה חל סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, המשקף את אימוצו של עקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים.  סעיף זה, המעניק לבית-המשפט שיקול-דעת לעצב הסדרי גילוי שונים הנבדלים זה מזה בהיקף הגילוי המתחייב מהם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי, סעיף זה מאפשר לערוך איזון מדויק בין האינטרס של מבקש הגילוי כי ייקבע הסדר גילוי רחב ככל האפשר, לבין האינטרס של בעל הסודות המסחריים להגן על קניינו על-ידי קביעת הסדר גילוי מצומצם ככל הניתן... ככלל, יש לקבוע כי היקף הגילוי שבו יחויב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש.  ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית-המשפט להתחשב באינטרסים של מבקש הגילוי ולהעדיפם על פני האינטרסים של בעל הסוד המסחרי. שיקול נוסף שיהיה בו כדי להשליך על היקף הגילוי נוגע לקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכחת טענותיו.  ראו והשוו רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, בעמ' 774. לבסוף, על בית-המשפט לעצב את הסדר הגילוי בהתחשב גם בשיקולים נורמטיביים, שבמרכזם ההשפעה האפשרית שתהיה להיקף הגילוי שייקבע על היערכות בעלי-דין מראש, עוד בטרם נתגלע הסכסוך ביניהם, לצבירת ראיות העשויות להקל בדיעבד על בירור הסכסוך.  על הכלל המשפטי להיות מעוצב אפוא כך שיגרום לצדדים לפעול מלכתחילה לצמצום הפער הראייתי שעמו נדרש להתמודד בדיעבד בית-המשפט לצורך יישוב הסכסוך".